השאר פרטים

מתעניינים בלימודים ב- HighQ?

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

נציגנו עומדים לרשותכם
לשאלות ולפרטים נוספים:

info@high-q.co.il

1-800-80-80-80

שעות פעילות:
א'-ה': 9:00-21:00 | ו': 9:00-13:00

מעשיות פסיכומטרי

 

שמתי לב שבכל מקום שיש בו קבוצת אנשים, מעל 10 נגיד, כולם חוזרים אחורה. כלומר, הכל חוזר לימים שלנו בכיתת לימוד. זוכרים שבכיתה שלכם היה את התלמיד החכם שכולם העתיקו ממנו בהפסקה? והיה את הליצן, והיה את השניים הממורמרים שלא מתחברים לאף אחד, והיה את זה שמתבודד בהפסקה, והיה את היפה ההיא שהייתם קצת דלוקים עליה, אבל רק קצת, כי היא מחוץ לליגה שלכם? אם זה נשמע כמו הכיתה שלכם זה בגלל שזה נשמע כמו הכיתה של כולם. לכולם הייתה כיתה כזאת. אנשים תמיד יפלו לקטגוריות האלה, בכל קבוצה של אנשים.

זה נכון גם בתוך פורום פסיכומטרי. זה אמנם אינטרנטי, ואי אפשר לראות אף אחד. בתוך פורום פסיכומטרי גם "ליאת 24" שנשמעת שווה יכולה להיות למעשה "דובי 33". אבל גם שם, לפי התגובות, אפשר להבין לאיזה קטגוריה שייך כל אחד. יש את ההוא שקיבל 800 בפסיכומטרי, הוא נופל לשתי קטגוריות אופציונאליות: או החכם, או השחצן. או שניהם. יש את ההוא שחבר שלו שקיבל 800 בפסיכומטרי ושעשה את זה בלי ללמוד, באמת! אותו אפשר להכניס לקטגורית המתלהב.

יש את אלה שלא מתכוונים ללמוד, מכירים אותם? "כשאני עושה פסיכומטרי תרגול לא מעניין אותי. רק הבחינה. בא כמו שאני. אנשים אחרים שעושים פסיכומטרי תרגול זה הכל בשבילם. לא אצלי. אצלי זה רק להופיע בזמן, השאר זה פה (מקיש קלות על המצח של עצמו עם האצבע)."

יש את אלה שלא יוצאו מהבית כבר חודשיים, חברים שלהם כבר שכחו אותם והעיניים רגישות לאור שמש ובכל זאת תשמעו אותם אומרים "וואלאק, לא עשיתי מספיק סימולציות פסיכומטרי, מאז שעשיתי הרשמה למבחן פסיכומטרי כמעט לא למדתי, נשבעת" ואז מגיע משפט המחץ "אני לא יודעת כלום". כשאנשים כאלה אומרים "אני לא יודע/ת כלום" תדעו שהם הולכים להוציא 750. לפחות.

יש את אלה שאומרים לעצמם "פורום פסיכומטרי זה מקום טוב להראות כמה אני שנון" ואז נכנסים לשם ומפריעים לכולם עם בדיחות לא מצחיקות. היינו מכניסים את הבחור הזה לקטגורית ה"ליצן-שחושב-שהוא-מצחיק-אבל-הוא-לא" יש כאלה בכל כיתה, אתם מכירים אותם הרי.

יש את אלה שהם אמנם בתוך כל פורום פסיכומטרי אפשרי בערך כל יום, אבל אף פעם לא תשמעו אותם. הם לא מגיבים, או שואלים. רק קוראים. בדרך כלל השם שלהם בפורום הוא "אורח 5421". אף אחד לא מדבר איתם בהפסקה ויש להם פאוץ'. אנחנו חושבים.

יש את זאת שלא נרשמה לקורס, אבל עושה לימודי פסיכומטרי בחינם דרך הפורום. איך היא עושה לימודי פסיכומטריבחינם? היא שמה תמונה ממש יפה של עצמה (או של מישהי ממש יפה) וכל הגברברים כולם (וגם חלק מהבנות) מאוד להוטים לענות לה על כל שאלה ואפילו להוסיף התחכמות. משתלם להיות יפה, או עם גישה לתמונות בגוגל.

ובסוף, יש את אלה שאומרים "בדיקת ציון פסיכומטרי? למי אכפת. כמה שאקבל אקבל, זה לא באמת משנה לי. ולעומתם יש את אלה שאומרים "בדיקת ציון פסיכומטרי? נראה לך שאני מחכה עד אז? מה סימנת בשאלה שלוש?" ויש את אלה שאומרים "בדיקת ציון פסיכומטרי? אין טעם. הלך לי רע, אני מתחיל מ-500".

אמרנו לכם, בכל התכנסות של מעל ל-10 אנשים, כולם חוזרים לתבניות של פעם

 

 

כשחושבים על זה, טיפים לפסיכומטרי זה כמו טיפים במסעדה. פסיכומטרי זו בחינה דורשת טיפים. אז קחו כמה:

  1. בקורס פסיכומטרי נהוג להשאיר 10 אחוז טיפ.
  2. יוצאים מכלל זה המקרים בהם כשמגישים לכם חשבון בסוף הקורס כתוב שם שהמחיר כולל שרות.
  3. אם הקורס היה ממש מעבר לציפיות, ניתן להשאיר אפילו 15 אחוז טיפ אבל לא חובה.
  4. בעת הבחינה הפסיכומטרית יש לחשוב בעיקר על כמה טיפ להשאיר לבוחנים. צריך לבדוק איתם האם הם מתחלקים ביניהם בטיפים או שכל בוחן/ת לעצמו/ה. אם מתחלקים אז רצוי להשאיר 15 אחוז מסה"כ השאלות שהיו בבחינה. הערה לקמצנים: ניתן לחשב ללא פרקי הפיילוט.
  5. כשמקבלים ציון פסיכומטרי, נהוג לתת טיפ של כ-10 אחוז מהציון למרכז הארצי.

עכשיו אתם מבינים שהפסיכומטרי הוא מסחטת טיפים! ממש כמו מסעדה…

 

 

 

החלטנו לבדוק עם גוגל שאלה מעניינת: כשאנשים מחפשים דברים על פסיכומטרי בגוגל מה הם מחפשים? מה הם כותבים בחלון החיפוש? גילינו דברים די רגילים אבל גם כמה שלא כל כך. הדברים הרגילים? אנשים מחפשים פורום פסיכומטרי, מילים לפסיכומטרי, סימולציה פסיכומטרי ואפילו, חכו לזה… סימולציות פסיכומטרי! תודו שנפלתם מהכסא עם העניין של סימולציות פסיכומטרי. קודם כל, מה זה בדיוק סימולציה פסיכומטרי? זה בעברית? ככה אותם תלמידים מתכוונים להצליח בפרק המילולי?

אחת מתוצאות החיפוש שקצת הפתיעו אותנו, ואין לה לכאורה שום קשר לפסיכומטרי, מילים לפסיכומטריפורום פסיכומטרי() וכו' הייתה "מועדון 700". לכאורה זה קשור בדיוק לפסיכומטרי, מועדון 700 הוא כינוי לתלמידים שקיבלו מעל 700 בפסיכומטרי. מעין מועדון לא-באמת-קיים-פיזית אבל עדיין, כולם רוצים להיות שייכים אליו. בכל מקרה לא לזה התכוון המחפש. למעשה, מועדון ה-700 היא תכנית טלוויזיה נוצרית שעלתה לאוויר בארה"ב ב-1966 ורצה ברציפות עד ימינו אנו ועוסקת בנושאים דתיים. מתברר שרבים מתלמידי הפסיכומטרי מרגישים צורך לחפש משענת דתית, חלקם עושים זאת בחיק הנצרות. תודו שזה יותר מוזר מלחפש סימולציה פסיכומטרי.

חיפוש נוסף שקצת הפתיע הוא: פסיכומטרי, תותים. מסתבר שיש שמועה שרצה, שאכילת תותים היא סגולה להגברת יכולת החשיבה והניתוח הפסיכומטרי. לא ברור מניין זה הגיע, אבל ישנה אגדה אורבנית שרצה וטוענת שבמועד קיץ מקבלים ציונים גבוהים יותר כי יש יותר תותים. למעשה שמענו כבר מכמה תלמידים שהם באים לעשות סימולציות פסיכומטרי עם תותים, ולמבחן בכלל הם מביאים מכולה של תותים. מברר שהסוד הוא כזה: אם תאכלו 10 תותים בכל פרק, הם אומרים, תוכלו בוודאות לקבל הרעלת תותים.

למעשה תלמידי הפסיכומטרי הם תלמידים מוכשרים ויצירתיים מאוד, ולכן לא מפתיע שהם מחפשים בגוגל דברים שלא תמיד יכולנו להעלות בדעתנו. מילים כמו פורום פסיכומטרי או מילים לפסיכומטרי זה משעמם מדי. "להוציא חוזה פסיכומטרי" זה משהו שאולי לא שמעתם עליו. נהוג שהביטוי "להוציא חוזה" מתקשר להזמנת רוצח שכיר, אבל במקרה של הפסיכומטרי מדובר בהדפסת חוזה לבחור מקסיקני בשם חוזה (זה צירוף מקרים באמת מוזר, חוזה וחוזה) והוא עושה בשבילכם את הפסיכומטרי ובתמורה למיטב כספכם מתחייב לא להתעלף במהלך המבחן. זה חוזה זמני.

 

 

"שאשכור לך מורה פרטי לפסיכומטרי?" שאל אותי אבא שלי אחרי שהשתחררתי והכרזתי שהגיע הזמן לפסיכומטרי. אבא שלי מעולם לא חסך ממני כלום, תמיד פינק אותי. תמיד ידעתי שיעשה את זה מראש. בכל אופן הפעם סירבתי להצעתו, ידעתי שיציע והתשובה הייתה מוכנה במוחי. אני? מורה פרטי לפסיכומטרי? מה אני גבר? נשים לא צריכות את הדברים האלה. לי יש פתרון אחר, אינטואיציה. אני אגש למבחן בלי מורים פרטיים לפסיכומטרי, בלי מחשבון פסיכומטרי, בלי מילון פסיכומטרי. לעזאזל, הייתי ניגשת למבחן פסיכומטרי בלי פסיכומטרי אם זה רק היה אפשרי, עד כדי כך אני סומכת על האינטואיציה שלי.

אז נכון, מדי פעם אני סומכת על האינטואיציה שלי וזה לא מוכיח את עצמו עד הסוף. כמו הפעם ההיא שחציתי את הכביש והסתכלתי שמאלה קודם, כי האינטואיציה אמרה לי שהנתיב שלי פנוי לגמרי והתפנתה לעשות רשימת קניות. המזל של האינטואיציה שלי הוא שיש סניף שופרסל בבית החולים איכילוב. ככה כולם יצאו מרוצים. יחסיי עם האינטואיציה שלי מורכבים, אני מודה. אבל לרוב היא צודקת. בבית הספר הייתי ניגשת למבחנים, גם במתמטיקה, על בסיס אינטואיציה בלבד. בואו נאמר שזה עבד בצורה מוצלחת יותר ממה שניתן היה לצפות מבחינה סטטיסטית, כי האינטואיציה שלי תמיד אמרה לי לכתוב את התשובה "14". לא שינה לי אם השאלה בטריגונומטריה או בשברים. "14 היא תשובה טובה" אמרה. האינטואיציה שלי הייתה מאוד ברורה בעניין הזה. כשעשיתי ממוצע ציונים בסוף השנה וראיתי שהציון הממוצע שלי הוא, חכו לזה, 13.7, הבנתי שאפשר לכוון את החדשות לפי השעון שלי. (כי גם הוא מכוון לפי אינטואיציה, לכן אני מגיעה באיחור עגול של שלוש שעות לכל פגישה. אבל בול!).

בכל אופן, אני ממש לא צריכה מורה פרטי לפסיכומטרי בטח שלא מורים פרטיים לפסיכומטרי, תחסכו ממני את השטויות האלה. חבל גם על הזמן. אני באה, קוראת את השאלה, רואה מה האופציות, עוצמת עיניים והתשובה פשוט מרחפת לי מול העיניים. נכון, לעיתים אני עוצמת עיניים והתשובה "שניצל" מרחפת לי מול העיניים, למרות שהיא לא בתשובות ואין מקום לתשובה פתוחה. אבל זה כנראה כי אני מתחילה להיות רעבה, לכן אני באה עם פיתה ושניצל לבחינה. חוץ מזה זה חף מחסרונות. כשראיתי את החברות שלי מתרגלות בטירוף עם מחשבון פסיכומטרי, ומסתובבות בים עם מילון פסיכומטרי לא הבנתי. מה, הן לא בנות? אינן נשים? אין להן אינטואיציה? אולי האינטואיציה הנשית שלהן חלשה? זה נשמע לי מוזר כי הן לא נראו גבריות בכלל.

הגיע יום הבחינה, ניגשתי. פתחתי את הפרק הראשון, קראתי את השאלה הראשונה, עצמתי עיניים ונתתי לזה לבוא אלי. ואז זה קרה. האינטואיציה שלי התחילה לדבר אלי. חיוך התפשט על פני. "תמחקי את החיוך" אמרה האינטואיציה. מחקתי. "שניצל" חשבתי. "אולי די כבר עם השניצל?" האינטואיציה נשמעה עצבנית. "תגידי, נראה לך הגיוני שאני אמורה לדעת את התשובות לשאלות האלה? מאיפה לי האנלוגיות האלה? יאללה יאללה סמני ג' ונגמור עם זה". חייבת לומר שהרגשתי באותו רגע שהבטחון שלי פחות עצמי ממה שהיה. מאותו רגע האינטואיציה שלי זרקה לי תשובות, לעיתים בלי קשר בכלל למצב. "סמני ט", "סמני ס", "צ". כל מיני כאלה. האינטואיציה שלי איבדה קשר למציאות. סיימתי את המבחן בתחושות קשות. אחרי חודש קיבלתי 314. 14. אתם קולטים?

 

 

שמואל בן יוסף הוא אדם מיוחד במינו. הוא האחרון בעולם במקצועו. קצת כמו ג'ורג' הבודד, הצב המפורסם מאיי גלאפאגוס שהיה האחרון מבני מינו, בלי סיכוי להתרבות. גם במקרה של שמואל בני האדם עוקבים בחוסר אונים עצוב אחרי שנות חייו האחרונות עד שימות, ומינו ייכחד עימו. ובכן, שמואל בן יוסף הוא האחרון מבני מינו. כשהוא ימות מקצועו ימות עימו. הוא אמנם לא הזכר האחרון על פני כדור הארץ ויכול, תיאורטית, להתרבות. אבל בואו נהיה רציניים רגע. שמואל, בן 58, רווק כמובן, אוהב סנדלים, גר עם ההורים והוא אוצר מילים לפסיכומטרי. כששמואל פוגש אנשים חדשים, באופן לא מפתיע הוא מאבד את שארית היכולות הסוציאליות שעוד נותרו לו אחרי שנים של עבודה רק עם מילים. "שמי שמואל, אוצר מילים לפסיכומטרי" הוא מציג את עצמו לכל דורש. אבל רק לפי דרישה.

מה זה אוצר מילים? מה פירוש מה זה? יודעים מה עושה אוצר במוזיאון? אז שמואל הוא אוצר מילים לפסיכומטרי, הוא אוסף את הטובות ביותר מכל רחבי העולם וגם בארץ, ומציג אותן במוזיאון לתולדות הפסיכומטרי הנמצא בירושלים. במוזיאון מוצגות מילים ישנות שיצאו משימוש אבל עדיין מופיעות לעיתים בפסיכומטרי כמו בית מרזח, קובלנה, פתשגן, צפריר, מגניב ואחרות.

כדי לעדכן את המוזיאון על בסיס קבוע מגיע שמואל אל בחינת פסיכומטרי בכל מיני מועדים לא לפני שעשה הכנה לפסיכומטרי בצורה מעמיקה. הוא מחכה מחוץ לאולם הבחינה ומחכה לראות אילו מילים לא תופענה הפעם במבחן. מילים שלא מופיעות אפילו בתור מילים ישנות בתוך בחינת פסיכומטרי מוכנות לעבור אל שמואל בן יוסף, אוצר מילים לפסיכומטרי. בואו נאמר כך, מבחינת בחינת פסיכומטרי שמואל הוא הכי מוכן שיכול להיות. פשוט מכל שאר הבחינות הוא ממש לא.

שמואל מכיר את כל המילים האפשריות בשפה העברית, אבל רק את אלה שיצאו מכלל שימוש. לכן רבים רואים בו מיושן, תוצר של הממסד הישן. רבים הפצירו בשמואל שיכשיר יורש, מישהו שימשיך את דרכו. הוא סירב, רק מתוך הרגל. שמואל הוכשר לכך בעצמו כל חייו בערך, כשגדל עבד בתור חותך אותיות בחנות עוגות, אחר כך היה אפסנאי מילים בצבא. שם התרגל לסרב לכל בקשה למילים. "אין לי מילים" תמיד היה אומר לכל בקשה שהיא, "דברו עם הרס"פ". היום יש לו הרבה אבל הוא לא מרשה להשתמש. רק לראות מרחוק.

 

 

צחי הוא לא בחור מבריק, בלשון המעטה. למען האמת צחי הוא בחור די טיפש באופן כללי. בלי להעליב, צחי הוא מסוג האנשים שבשבילם צריך היה לכתוב על מיכלי אקונומיקה "לא למאכל", לו רק הוא היה יודע לקרוא. לכן זה כל כך משונה שצחי קיבל ציון פסיכומטרי 700. בשביל שתקבלו פרופרוציות – עד לפני שלושה חודשים צחי בכלל לא ידע מה זה מבחן פסיכומטרי. זה אולי לא נשמע כל כך נורא, אבל בהתחשב בעובדה שצחי עושה קורסים פסיכומטריים כבר שנתיים ברצף, מדובר במקרה די מיוחד.

בקיצור, צחי איננו העיפרון המחודד ביותר בקלמר. לא הבורקס הכי חם במאפייה. לא הנר הכי בהיר בחנוכיה. לא בן אדם שהייתם מצפים ממנו לקבל ציון פסיכומטרי גבוה, או אפילו ציון פסיכומטרי כלשהו.

וצחי שלנו קיבל לא סתם ציון פסיכומטרי, אלא 700. הציון שרק 6% ממי שניגש לבחינה מקבל יותר ממנו(!) אין ספק שמשהו בסיפור הזה מסריח, ולכן שלחנו את התחקירנים שלנו לברר אצל המרכז הארצי לבחינות והערכה, הגוף שכותב ובודק בחינות פסיכומטריות. שלחנו צוות צילום אבל לא היו מוכנים לתת לנו להיכנס. בפתח הבניין ישב מאבטח שרירי ועב-בשר שהתעקש שללא אישורי כניסה אסור לו להכניס אותנו, ושבכל מקרה זה לא יום ביקורים. אחרי שהתעקשנו המאבטח הסכים לומר לנו שאם אנחנו רוצים לקבל אישורים אנחנו צריכים לדבר קודם עם מיקי "הפסיכופט" – האיש שכותב בחינות פסיכומטריות כבר שני עשורים עבור המרכז הארצי. המאבטח נתן לנו כתובת וביקש שלא נגיע בשעות הצהריים כי מיקי ישן. שאלנו את המאבטח לשמו ומה מסתבר? – קוראים לו צחי.
אתם ודאי חושבים שכאן מגיעה התפנית בעלילה – שהמאבטח הוא לא אחר מצחי שקיבל ציון פסיכומטרי 700 למרות שהוא לא הדובדבן הכי בשל על העץ; שעלינו על תרמית פסיכומטרית מבריקה ושערורייתית; שכל הקצוות של הסיפור מתחברים.

אז צר לי לאכזב אתכם – זה הרבה יותר מסובך ממה שאתם חושבים. כדי להבין את הסיפור הזה לעומק צריך הרבה יותר מציון פסיכומטרי גבוה. צריך תעוזה, תושיה וחשיבה מקורית – תכונות שלא היו לנו. בכל אופן, כדי להעמיק את התחקיר עשינו קורסים פסיכומטריים 8 פעמים, בכל מכון הכנה פסיכומטרי שקיים ולאחר שלוש שנים שלטנו לחלוטין בכל החומר ויכולנו לפתור כל שאלה פסיכומטרית שנתנו לנו בפחות מ-40 שניות.

אבל זה לא עזר לנו להתקדם עם התחקיר בכלל, כי הסתבר שצחי המאבטח וגם צחי "הגאון" הועברו למקום מבטחים ע"י המרכז הארצי – ככל הנראה אי בודד באוקיינוס השקט, וזאת כדי להשתיק את הפרשה.

אז מה לגבי הקונספירציה? מי באמת כותב בחינות פסיכומטריות? למה צחי קיבל 700 ואיך היה אצל מיקי "הפסיכופת"?

 

 

שלום לכולם. קוראים לי אמיר וגם אני החלטתי שהגיע הזמן לעשות פסיכומטרי. ניסיתי לדחות את זה, ביררתי על מקצועות שאפשר ללמוד בלי פסיכומטרי ורק עם ציוני בגרות וממש קיוויתי להימנע מזה. אבל אין ברירה – אני לא אוכל להתחמק מהעניין. בגלל זה שבוע שעבר נרשמתי לעשות קורס פסיכומטרי ועוד חודש אני מתחיל.

בינתיים אני כבר מתכונן ועושה כל מה שהמנהלת סניף אמרה לי לעשות – אני עובד על מילים באנגלית ובעברית ומתאמן על יסודות אלגבריים. אתם שואלים איך? אז אני לא מאמין בסתם שינון, וגם לא בתוכנות לימוד מילים ששוטפות לי את המוח. אני צריך להרגיש את החומר בגוף שלי. לכן דבר ראשון שעשיתי זה לקעקע על הזרועות ועל כפות הידיים מילים שהיו מועד פסיכומטרי שעבר בבחינה, וגם על הרגליים קעקעתי מילים שהופיעו במועדים קודמים השנה. ברגל שמאל מילים באנגלית וברגל ימין מילים קשות בעברית. זה עלה לא מעט כסף אבל אמא תמיד אומרת שלהצלחה אין מחיר.

האמת, תמיד הייתי בטוח שמה שהכי חשוב כשעושים פסיכומטרי זה לדעת הרבה מילים קשות, אבל בדיוק גיליתי שעכשיו צריך גם לכתוב חיבור ויותר חשוב שיהיו לי גם יכולת כתיבה וקריאה, בעברית וגם באנגלית. אז קיעקעתי על הבטן את הארי פוטר השביעי באנגלית ועל הבטן את "ג'ינג'י" של גלילה רון פדר (בעברית כמובן). תראו כמה השקעה בשביל הצלחה פסיכומטרית.

בנוסף אני עובד על לשפר את החשיבה הכמותית שלי ואני כבר יודע איך סופרים עד 2936 (בעברית וגם באנגלית ואפילו בערבית) כי שמעתי ש-40% מתוך ציון פסיכומטרי זה הציון של חשיבה כמותית (שזה בעצם מתמטיקה). חוץ מזה גם למדתי איך מחשבים אחוזים – זה ממש פשוט דווקא! עושים במחשבון כפול ואז עושים חילוק מאה. רק חבל שאסור להכניס מחשבון לחדר של בחינה פסיכומטרית.

אני חושב שההספק שלי מעולה בינתיים ועד שאתחיל קורס פסיכומטרי כבר אדע ממש המון ואהיה הכי טוב בכיתה. גם בבית ספר הייתי הכי טוב בכיתה והמורה תמיד היתה מביאה לי מסטיק ומדבקה עם נצנצים וסמיילי של "אני מצוין". מעניין אם גם מורים של קורס פסיכומטרי עושים דברים כאלה. תכלס לא ממש משנה לי המדבקה, אבל אני ממש אוהב מסטיקים, במיוחד בטעם תות.

נראה לי שחפרתי מספיק אז אני אמשיך ללמוד עכשיו פסיכומטרי. אולי אם אני אעבוד נורא קשה אני אצליח בסוף לקבל ציון פסיכומטרי גבוה. אני שואף לקבל 100 כמו בבגרות.

 

 

שמי שמעון, אתם יכולים לקרוא לי שימי. התלמידים שלי קוראים לי "שימי, מספר אחד בפסיכומטרי". זה לא כזה חרוז אבל אני לא אומר להם, שלא יעלבו. בכל זאת אני המורה שלהם, הם משלמים לי. אז שיהיו מבסוטים. לא יודע אם סיפרתי לכם, אבל אני יו"ר ארגון מורים פרטיים לפסיכומטרי. אנחנו בארגון מורים פרטיים לפסיכומטרי או מפ"ל שמנו לעצמנו למטרה לדאוג לזכויות מורים פרטיים לפסיכומטרי, לארגן להם תלמידים, לדאוג לארוחות צהריים מסובסדות, להוציא אותם לפעילויות וכו'.

לפני שהתמניתי ליו"ר ארגון מורים פרטיים לפסיכומטרי עברתי את כל השלבים בדרך. זה לא שקיבלתי את זה בחסד או משהו כזה. בזכות לגמרי. הייתי שנתיים מחשבון פסיכומטרי ואז קודמתי לתפקיד מילון פסיכומטרי. משם ההתקדמות הייתה טבעית, קיבלתי כמובן את תפקיד לוח מחיק בכיתת פסיכומטרי, אחר כך, מכונת קפה בסניף תל אביב, ומשם זה כבר היה ברור שנועדתי לגדולות. באופן מוזר, אפילו תקופה בתור מחשבון פסיכומטרי ואחר כך מילון פסיכומטרי, לא הכינה אותי לאחריות שבהכנת קפה, אף פעם לא ידעתי כמה סוכר לשים, ואם לוחצים על אקסטרה סוכר פעמיים זה אומר שרוצים שתי כפיות? הדילמות רבות מאינספור (אם כי הייתם חושבים שתפקיד מחשבון פסיכומטרי היה עוזר לי קצת בחישוב)

אבל אפילו לי יש סוד שלא גיליתי לאף אחד, בכל שנותיי כמלך מלכי לימודי פסיכומטרי בארץ הסתרתי את הסוד הזה עמוק עמוק. אם מישהו יגלה את הסוד שלי, זה סופי. אין יותר קוקטיילים, אין יותר מסיבות סימולציות המוניות, אין יותר לימוזינות לבחינה. החגיגה תיגמר.

הסוד שלי מלוכלך. הוא מלוכלך כי אני משווק לימודי פסיכומטרי, אמנם באמצעות מורים פרטיים, אבל בכל זאת, לימודי פסיכומטרי עומדים בבסיס הפירמידה הזאת. ואני, באופן אישי לא עשיתי לימודי פסיכומטרי. לא עשיתי מבחן פסיכומטרי. אין לי ציון. זה הסוד שלי. כלומר, שמעתי על אנשים שעשו פסיכומטרי ואפילו קיבלו ציונים לא רעים. זה לא שהתחום זר לי לחלוטין. אבל אני עצמי מעולם לא עשיתי מבחן. גם לא שיעור. מעולם לא. נרשמתי כמה פעמים, אבל פשוט לא עניין אותי, מה אני אעשה, אני כנראה לא הטיפוס של פסיכומטרי. סוד קטן, שנישאר בינינו?

 

 

"פסיכומטרי הרשמה שלום". הקול היה עוין וידידותי. "שלום, אפשר בבקשה להירשם?" שאלתי. "כמובן אדוני. תמתין בבקשה". זאת הפעם השלישית שאני ממתין, וזו ההמתנה הארוכה מכולן. אני קצת עצבן. אני בטוח שבין נציגי שירות יש מלחמה, מי ימצמץ אחרון וישאר עם הלקוח. להלן: קקה בידיך. הם קופצים על כל הזדמנות להעביר אותך מחלקה. מחפשים עוגנים במה שאתה אומר. למשל, פעם התקשרתי והתעניינתי לגבי בדיקת ציון פסיכומטרי. הבחורה אמרה לי להמתין ואחרי שתי דקות ענה לי בחור בשם ציון שמוכר מברגים במגדל העמק. כשהתקשרתי ואמרתי שיש לי ואני מצטט "שאלות פסיכומטרי לשאול אתכם" אמרו לי תמתין כי שאלות בסוף. אחרי שעה וארבעים התייאשתי וניתקתי.

אנשים מוזרים עובדים במוקד רישום לפסיכומטרי. בחיי. פעם אחת התקשרתי וביקשתי לבצע הרשמה למבחן הפסיכומטרי. "מתי?" שאל הנציג. "ביולי" עניתי. "אוקי, אז למה התקשרת עכשיו? יש לנו את המספר שלך, נחזור אליך ביולי". אנשים מוזרים אני אומר לכם. למחרת התקשרתי כי רציתי לברר על פורום פסיכומטרי. הועברתי לרום סרוויס, לא ידעתי שיש כזה בכלל.

יום אחר התקשרתי ואמרתי שאני מחפש מילון פסיכומטרי ומה לעשות. הנציג, אולי בגלל קו משובש שמע "מי לא פסיכומטרי". "מילון פסיכומטרי" חזרתי שוב. "מי לא פסיכומטרי?" הוא הרים קולו.

"מילון פסיכומטרי" שבתי ואמרתי. "מה זאת אומרת מי לא, מי שלא רוצה" ענה.
"לא לא, מילון פסיכומטרי" התעקשתי. "שאלה קשה, מי כן?"
הסבלנות פוקעת, "לא מי לא, מילון! מילון פסיכומטרי, איפה משיג?". "מי שלא רוצה שלא ישיג, מה הבעיה עם זה?"
"אני מחפש מילון נו!! מילון פסיכומטרי!!!!!". "אצלנו בא רק מי שכן אדוני, אם לא טוב לך יש עוד חברות". ניתקתי בעצבים.

למחרת התקשרתי שוב, רציתי לברר אם יש הקלות בפסיכומטרי. הנציגה המליצה לי לא להתחתן ביום של הבחינה כי זה עלול להוציא את הרב מהריכוז. "הקלות בפסיכומטרי בדרך כלל לא מצליחות, אז כדאי שתעדכן את אישתך בזה. אישתך לעתיד, סליחה. שיהיה במזל."

אנשים מוזרים. בנאדם מתקשר יום יום למוקד פסיכומטרי, ממתין שעות. ותשובה? אין. מילא, נמשיך לנסות.

 

 

 

אם יש משהו שלמדתי בחיי הלא ארוכים זה: תבוא מוכן. דאג למפות כל מקום שאתה נמצא. דע בדיוק כמה זמן יקח לך להגיע ליציאות הכי קרובות, זה למקרה שמישהו ישלוף פתאום אקדח או גרזן. אני יודע את זה כי יש לי חסרון מסוים. וזו ממש לא פרנויה, אלא המציאות. אני לא חושב שיש לי בעיית חרדה או שאני חרד יותר מהבנאדם הממוצע והבנאדם הממוצע הוא חתיכת דבר מרושע ומגעיל בלי שום איכפתיות מינימלית למין האנושי. לעזאזל עם הבנאדם הממוצע. מי בכלל אמר שממוצע זה דבר טוב. קחו פסיכומטרי למשל – ממוצע שם זה ציון 500. מי יסתכל עליך עם ציון 500? מי יקח אותך, ולאן? ממוצע בעיני זו מילת גנאי, ונכון שרמזתי לפני רגע שאני ממוצע. מה אתם מסיקים מזה? שאני שונא את עצמי? מבריקים אתם. בטח לקחתם קורס פסיכומטרי, לא סתם. וכמה הוצאתם? עזבו זה לא מעניין.

זה לא מעניין אותי גם אין לי שום צורך לשמוע מה עובר עליכם. לי דווקא יש פוטנציאל, לא כמוכם. פוטנציאלית, אין בי שום דבר ממוצע. לא כמוכם. וכן, אני עשיתי קורס פסיכומטרי. מה זה עסק שלכם? לא יודע מה אני בכלל מדבר איתכם, אלוהים.

בכל הסימולציות בקורס הייתי ראשון בכיתה. המורים צופים לי ציון 750 ומעלה. כל שאר התלמידים בכיתה שנאו אותי, גם ידעתי ראשון את כל התשובות וגם כי חסמתי אותם בחנייה. קוראים לזה דאבל פארקינג באנגלית. שם כסף שלא ידעתם. ליום הבחינה הגעתי בכושר מעולה, יעני טיפ טופ שייפ, ואני אף פעם לא בטיפ טופ שייפ. כולל לא ביום הבחינה. אה, סתרתי את עצמי הרגע? תתבעו אותי, אומללים.

החיסרון המסוים שלי דפק אותי יותר מפעם אחת, והפעם אפילו יותר מתמיד. הפעם בפסיכומטרי, מכל המקומות. יש לי בטן רגישה וכאבי בטן תוקפים אותי לפני רגעים חשובים. מעולם, למשל, לא נכחתי בכיתה בעת חלוקת תעודות. המורים כבר ידעו איפה למצוא אותי ותוך כדי ישיבה על האסלה הייתי חוזה בתעודה שלי נדחפת מתחת לדלת. אין כמו השירותים כדי לגלות שקיבלת 56 במתמטיקה.

אני שם עכשיו. בשירותים. ננעלתי. לא מיפיתי את היציאות. כן, יציאות, הבנתי. הלך הפסיכומטרי. נשארתי ממוצע. כמוכם. חארות. חח.

 

 

 

דברים מוזרים קורים לי כל החיים. הם נמשכים אלי כמו מגנט. אין לי שליטה על זה. כמו הפעם ההיא שלקחתי מונית והסתבר לי שהנהג הוא אבא שלי. בכלל לא ידעתי שאני מאומץ. מוזר לגלות שאתה מאומץ בדרך לרמלה. מצד שני, זו אחלה עיר והמונית הייתה סבבה, מרצדס, ולא הסקודות הגרועות האלה.

דברים מוזרים קורים לי בעיקר בשעת לילה. בגדול אני טיפוס של לילה, אוהב את השקט, את התחושה של בדד לבד. החושך עוטף אותך. המוזרים יוצאים מהחורים בלילה זה בטוח, וזה אולי מסביר מה אני עושה שם. הם חייבים לצאת מתישהו לנשום, ובלילה זה כמו מפגש פנויים פנויות של מוזרים.

אחרי שהשתחררתי מהצבא החלטתי שאני עושה קורס פסיכומטרי, עוד לא ממש ידעתי שאני מוזר אז, רק ידעתי שכל החברים שהיו לי חשבו שאני מוזר, אבל אז חשבתי "הם רק שניים, זה לא מדגם". פסיכומטרי היה אמור לשים עלי חותמת "נורמלי", כי ציון טוב היה מכניס אותי לאוניברסיטה ומשם המסלול בטוח ונחמד ללב המיינסטרים: בית, אישה, כלב, חריימה.

תכלס, קורס פסיכומטרי היה יכול להיות דבר חיובי ומשמח אבל יש בו המון לימודים. מה נסגר עם זה? באמת שיש גבול לכמה אני יכול לקלוט. יום אחד, אחרי עוד שיעור פסיכומטרי מתיש, התחלתי לתרגל, לא רציתי אבל לא הייתה ברירה, כבר נרשמתי אז לפחות אעשה כאילו אני מתאמץ. השעה הייתה 2 וקצת, אני זוכר את זה כי הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה 2 וקצת. פתאום ראיתי אור לבן חזק בחלון. זו לא הייתה השכנה שגרה מטר ממני כי היא נוהגת להחליף לפיג'מה בערך בחצות וללכת לישון כמה דקות אחר כך. זה היה מאוד מוזר.

אתם חושבים עכשיו: חייזרים. גם אני חשבתי ככה ושום דבר, אבל שום דבר, לא היה יכול להיות קרוב יותר למציאות. באמצע החדר שלי נחתו חייזרים. אמרתי לכם שבלילה קורים דברים מוזרים. לאט לאט, ובשקט מופתי נחתה לי צלחת מעופפת, נחיתה רכה, ליד השולחן, המחברת עפה, הספר התפרק לחלקיקים. צעקתי "זהירות! זה פסיכומטרי !" אבל זה לא עזר. הדלת של הצלחת מעופפת נפתחה לאט לאט, ומה שקרה אז הדהים אותי לחלוטין. מהדלת יצאה דמות ירוקה, עם עיניים גדולות. חייזר סטנדרטי. זה ברגיל. מאחוריו, מתוך החללית בקעו צלילים. "ארץ חדשה" של שלמה ארצי. ידעתי שהוא חייזר. אולי בעצם זה לא כל כך מוזר.

 

 

 

לדעתי כשעושים פסיכומטרי ציונים זה לא הדבר הכי חשוב. אני לא תומכת בגישה הזו של ניצחון בכל מחיר, השורה התחתונה זה הכל, וכל המנטרות המודרניות שהומצאו כדי למדוד תהליך. בעיני לא משנה אם הוצאתי 750 או 400. לא, כשעושים פסיכומטרי ציונים הם לא הדבר הכי חשוב, אפילו לא קרוב. אני מאמינה שצריך ליהנות מהדרך. להריח את הוורדים. למשל, כשבאים לעשות רישום לפסיכומטרי, צריך להריח את הפרחים בסניף להתענג גם אם הפרחים מלפני שבועיים זה לא משנה, זה העיקרון. צריך לחייך לאנשים שחותכים אותך בתור, כי בסוף זה מה שחשוב, האנשים, ולא משנה אם הם חותכים, זה העיקרון. האנשים עושים את הכל שווה. צריך לייצר זיכרונות מכל דבר, גם מהעובדה שיש כל מיני תאריכי פסיכומטרי לבחינה ושלמרות שאת שואלת חמש פעמים את לא מצליחה להבין מתי לעזאזאל תאריכי פסיכומטרי() אלה מתקיימים. זה לא משנה, העובדה היא שנציג השירות ענה לשיחה ורצה לעזור. זה העיקרון, אתם מבינים?

כשעושים פסיכומטרי תרגול זה לא באמת הדבר החשוב, כלומר חשוב לתרגל כדי אם אתם רוצים להצליח בבחינה, אבל כעושים פסיכומטרי תרגול הוא רק תירוץ. הוא תירוץ לא לצאת מהבית ימים ברציפות. כשאתם עושים פסיכומטרי תרגולגורם לעבוד קשה, כשאתם עושים פסיכומטרי תרגול גורם לכם להפסיק להתעסק בזוטות, חברים זה הסחת דעת. להיות בבית כל כך הרבה זמן ברצף מאפשר לכם להתחבר לבית שלכם, ומה יותר טוב מזה? זה להכיר מחדש את הריהוט, את התמונות (כולנו בוהים בהן במקום לתרגל לא?), את הפינות הנסתרות עם הנעל בית שאיבדתם לפני שנה. זה התגליות הקטנות, זה לא הפסיכומטרי, זה לא הציון, זה לא החברים שאיבדתם. זה העיקרון. מבינים?

גם הבחינה עצמה כזו. זה מבחן, זה הזדמנות עבורכם להיות עם עצמכם במשך כמה שעות, בשקט, בריכוז. זה כמו להיות באשראם בהודו. זה כמו ויפאסנה. כשעושים פסיכומטרי ציונים זה לא הכל, זה החיבור לעצמכם. כשעושים פסיכומטרי ציונים זה הדבר הכי פחות חשוב, האמינו לי. זה זמן לתת לעצמכם לפרוח, להתחבר לעצמכם, להבין את עצמכם מחדש, להתחבר לסביבה הקרובה שלכם ולהיות קצת לבד. ומה אם אתם לא סובלים את עצמכם? טוב, מה אני אשמה? זה העיקרון.

 

 

 

אז מה זה בעצם פורום פסיכומטרי?
פורום התחיל בקומזיץ. מדורת השבט סביבה ישבו אבותינו הקדמונים וריכלו והתדיינו עד שפרשו לשנת הלילה. לפי תיאוריה חדשנית של התפתחות השפה, הצורך בשפה נבע בעיקר מהצורך ברכילות! הרי אם רצו להזהיר מפני חיה טורפת שמתקרבת, הספיקה זעקה – סוג של אזעקה, הקיימת גם אצל בעלי חיים אחרים. זו היתה קיימת מליוני שנים בטרם החלו בני האנוש ממש לדבר. לעומת זאת, בשביל להגיד "דני שלי לא אוכל מספיק בננות" הזעקה לא הספיקה. בשביל זה היה צריך שפה וככה היא נוצרה.

עשרות אלפי שנים מאוחר יותר, בתקופת התנ"ך, היו הנביאים מוכיחים בשער. שם, בשערי הערים הבצורות התקיימו הפורומים של אותם ימים.
ואז באו הרומאים. הם קידמו מאוד את תופעת הפורום ויצרו מקום מיוחד ברומא בשם זה. אנשים הרי אוהבים לרכל ולהתדיין אז בואו ניתן להם מקום מוסדר לעשות את זה. לחם ושעשועים היה אחד ממנגנוני השליטה של האימפריה הרומית, והפורום היה חלק חשוב מהשעשועים.
העולם הוא דינמי. דברים באים והולכים. אנשים הם בחלקם שמרנים שמתקשים עם דברים חדשים, ובחלקם ליברלים שמברכים עליהם. גם במדורות השבט זה היה ככה וגם בתקופת התנ"ך וכמובן שגם באימפריה הרומית.

שוב חלפו שנים רבות, והפעם היו אלו הבריטים שהצטרפו לתופעת הפורומים והקדישו לזה את הייד פארק בלונדון. וזה עבד שם בסדר פרט לגשם האנגלי הטורדני.

ואז הגיח האינטרנט לעולם ואיתו באו הפורומים. כבר לא צריך קומזיץ או טיול לשער העיר, או לפורום ברומא. אפילו לא חייבים לסבול גשם לונדוני טורדני בהייד פארק. אפשר לשבת בבית המחומם/מקורר ולקשקש על המקלדת עד אין קץ. וכרגיל, בהתחלה השמרנים זעפו ובסוף התרגלו.
החל משנות ה-90 של המאה ה-20 ועד שלהי העשור הראשון של המאה ה-21 פרחו הפורומים באינטרנט, ובכלל זה פורומים פסיכומטרים. כולם מצאו קהלי משתתפים. הבעיה היתה שחלק מהמשתתפים לא הבדילו בין פורום לבלוג והיו כותבים עבודות דוקטורט בתגובות, ולמי היה כוח וחשק לקרוא את זה. בנוסף, במהלך השנים חל מעבר משימוש במקלדת היותר נוחה של מחשב למקלדת הקטנה של הסמארטפון – לא בדיוק הכלי הנוח ביותר לכתיבת דיסרטציות.

בשנת 2006 הגיח טוויטר לעולם וטרף את הקלפים ואת הפורומים. הצורך בכתיבה מקוצרת בעולם של מולטי-טאסקינג והחיבור המתמיד אל הטלפון עזרו לטוויטר לכבוש בסערה את העולם. בשנת 2012 כבר היו 500 מליון משתמשים רשומים בטוויטר. והשמרנים בכו. חלקם עדיין בוכים והולכים לקומזיץ או לפורומים המסורתיים. אבל הם יתרגלו. זו דרכו של עולם.

 

 

 

אני יש לי מוטו בחיים. זה לא "עשה את המיטב" או "הסתפק במועט" שלי, כמו באותו סיפור של מאיר אריאל זה "הדשא של השכן ירוק יותר". זה מנחה אותי בחיים. כך אני מנהל את חיי. אם פגשתי בחורה מוצלחת אני דואג לשדך לשכן שלי בחורה מוצלחת אפילו יותר (הוא טיפוס די מעצבן, השכן, ולשדך לו לא פשוט). כשקניתי לי רכב חדש, סובארו 2005, רכשתי לשכן מאזדה 2013 חדשה מהניילונים. ככה אני נשאר בתוך הטווח המוכר לי, במגרש הביתי. אולי לי נחמד, אבל לשכן שלי ממש טוב. הוא מאושר ומבסוט יותר ממני.

כעשיתי הרשמה למבחן פסיכומטרי דאגתי לעשות הרשמה למבחן פסיכומטרי גם לשכן. אבל עשיתי לו הרשמה VIP עם שתייה וסרט, ומאפה. ופסיכומטרי עם הקלות ממש קרוב לבית, מה קרוב. בתוך הבית. בסלון. כשעשיתי קורס פסיכומטרידאגתי שהוא יעשה קורס פסיכומטרי במהלך טיפול ספא מפנק. לא פעם אחת, כל שבוע בשיעור. אתם מתחילים בכלל להבין כמה כסף זה? אבל הכל בשביל המוטו. כשהבנתי שאני הולך להפציץ במבחן הזה, דאגתי לשבת איתו יום יום, לאמן אותו, לתרגל איתו. להסביר לו את החשיבות שבתחרות. הוא לא הבין למה עליו להתאמץ כל כך, סוף סוף הוא איש בן 55 נשוי פלוס 3. "למה לא לקחת את אחד הבנים שלי" שאל אותי. לא הייתה לי תשובה טובה, ובכל מקרה העת דחקה ולא היה לי כבר זמן להתחיל מחדש.

ניגשנו שנינו למבחן, אני הוצאתי 750. וחשבתי שזה אבוד. חיכיתי יחד איתו לציון, כל יום עודדתי אותו, למרות שזה לא עניין אותו בכלל. מה אכפת לו מזה, הוא עם תואר שני כבר. לא איפשרתי לו לעשות שום דבר אחר ובנתיים הדשא שלו הפך חום שחרחר. הציון שלו הגיע והוא קיבל 773. איזה מזל! איזה כיף! הוא קיבל 23 נקודות יותר. הוא קיבל 23 נקודות יותר? שיחנק עם הציון שלו. אפס.

 

 

 

 

 

בחינת אמיר"ם היא בעצם בחינת אמי"ר (בחינת מיון באנגלית) ממוחשבת. בחינת אמיר"ם ניתנת באמצעות מחשב ומשמשת כלי מיון במוסדות לימוד אקדמיים. בניגוד לבחינת האמי"ר שהציון שלה אחיד ומשמש את המוסדות האקדמיים בישראל, בחינת אמיר"ם נערכת באופן פרטי על ידי מוסדות אקדמיים שונים והציון שלה תקף לאותו מוסד בו היא נערכת. על כן, הבחינה מיועדת בפועל לסטודנטים או למועמדים למוסדות אקדמיים בישראל (אוניברסיטאות, מכללות אקדמיות וכדומה) אשר המוסד שהם לומדים בו או נרשמו אליו מבקש לאמוד את ידיעותיהם באנגלית, אם לשם קבלתם ללימודים ואם כדי למיינם לרמות של קורסי החובה באנגלית או לפטור אותם מהם. לעיתים מוסדות לימוד מסויימים מתייחסים רק לציון בחינת אמיר"ם, רק לציון בחינת אמי"ר ולעתים לשניהם. במרבית המקרים מוסדות הלימוד מקבלים גם את הציון של חלק האנגלית בבחינה הפסיכומטרית.

נושאי הבחינה זהים לבחינת האמי"ר, אך היא מבוצעת באמצעות מחשב. כל השאלות הינן מסוג ברירה מרובה ("בחינה אמריקאית"). הזמן בבחינה מוקצב לכל שאלה בנפרד, ואין אפשרות לצבור אותו לאורך הבחינה. כלומר, מתן תשובה לפני תום הזמן המוקצב לשאלה לא יזכה בתוספת זמן בשאלות האחרות. לכל שאלה בבחינה מוקצב פרק זמן סביר, והוא מאפשר לענות עליה בלי למהר יתר על המידה. בחלק של הבנת הנקרא מוקצב זמן נפרד לקריאת הקטע, ולאחר מכן מוקצב זמן לכל שאלה. אורך זמן הבחינה הכולל הממוצע הוא 60 דקות.

מכיוון שבחינת אמיר"ם נערכת באחד מן המוסדות המבקשים לבחון את תלמידיהם או את מועמדיהם בדרך זו, ההרשמה לבחינה נעשית רק באמצעות המוסד שהזמין את הבחינה.

מידע נוסף בנושא באתר המרכז הארצי לבחינות והערכה

 

 

הגשתי עירעור. הוא נדחה. ציון הפסיכומטרי שלי נשאר בעינו. כעסתי מאוד. לפי חישוב ציון פסיכומטרי שאני עשיתי, הציון שלי היה אמור להיות 770. אבל כאמור המרכז הארצי דחה את העירעור שהגשתי והציון שלי נשאר עומד על 765. למה אני מתקרצץ על 5 נקודות, אתם בטח תוהים. והתשובה פשוטה: כזה אני. כשאני מאמין במשהו, אני הולך עליו עד הסוף, לא מרפה לרגע, לא מוותר. ואני מאוד בטוח בחישוב שעשיתי. הייתי צריך לקבל 770 ולא 765.

גם בצבא זה קרה לי. היה חייל בפלוגה שלי שקראו לו יחזקאל צינצנטוס. אבל בכל המסמכים הצבאיים כתבו את השם שלו עם יוד מיותרת – צינצינטוס. לחזי זה ממש לא היה איכפת, אבל אני לא יכולתי לעבור לסדר היום. פניתי למפקדים שלנו ולמפקדים שלהם. לאחר שנה של התכתבויות עם שלטונות הצבא דרשתי ראיון עם הרמטכ"ל. שלושה חודשים נוספים חלפו עד שהודיעו לי שנקבע הראיון. אני יודע שהרמטכ"ל מאוד עסוק אבל סדר זה סדר והצדק צריך גם להיעשות וגם להיראות. לכבוד הראיון הכנתי מסמכים המוכיחים את צדקת דברי, לרבות מכתב החתום בידי הרב הראשי של יהדות רומא, משם עלה סבו של חזי חברי לפלוגה. תכננתי, שאם רק יתאפשר לי, אספר לרמטכ"ל בקיצור נמרץ על שירו של יל"ג "קוצו של יוד". ובסופו של הראיון, כך תיכננתי, אשטח את בקשתי לתיקון העוול שנעשה ע"י צה"ל למשפחת צינצנטוס.

הגעתי לראיון כולי מצוחצח ומתרגש. הרמטכ"ל הרגיע אותי. הסברתי את מטרת בואי. הוא חייך. הזכרתי את יל"ג. הרמטכ"ל פרץ בצחוק מתגלגל והסביר לי שיל"ג כותב באירוניה והתכוון דוקא להיפך הגמור מה שטענתי. בכל מקרה, הוסיף, נציב קבילות החיילים כבר הורה לתקן את טעות הסופר שנפלה באיות שמו של חברי חזי. יצאתי מהראיון בעננים אך מבולבל. מי היה מאמין שאקבל שיעור פרטי בשירת ההשכלה מלא אחר מאשר הרמטכ"ל. אבל את שלי השגתי. גם צינטנטוס יקום או יפול על קוצו של יוד.
5 הנקודות שנגזלו ממני בפסיכומטרי לא נתנו לי מנוחה. כתבתי מכתב וביקשתי ראיון עם ראש הממשלה. משנעניתי בשלילה, ניסיתי לעניין בנושא את ארגון אנונימוס. קיוויתי שהם יכריזו חרם דרבנו אנונימוס על המרכז הארצי. גם הם השיבו פני ריקם. בצר לי ובלית ברירה, פניתי לבית המשפט הבינלאומי בהאג. ברור לי שזה יהיה קשה לשכנע אותם שגזל חמש הנקודות שלי בציון פסיכומטרי הוא פשע נגד האנושות, אבל חייבים לנסות, לא? אני עדיין מחכה לתשובתם.

 

 

 

שירות צבאי. שחרור. עבודה. הטיול הגדול. חזרה. התאפסות. פסיכומטרי. קורס הכנה. תרגול שוב ושוב. בחינה פסיכומטרית. ואז לאחריה מתחיל סיפורנו.

במחקר שערך פרופסור נחמיה רוזנקראץ מהחוג לפסיכולגיה באוניברסיטת ת"א נבדקו 1000 נבחנים בפסיכומטרי. המחקר בדק כמה פעמים כל נבחן בדק את הציון שלו. כלומר, כמה פעמים כל נבדק נכנס לאתר המרכז הארצי החל מסוף הבחינה ועד שאכן ראה את ציונו.

שמו הרשמי של המחקר היה: בדיקת ציון פסיכומטרי כמדד למיקום על ציר אובססיביות-אפטיה. החוקרים כינו אותו בינם לבין עצמם "הפסיכים של הפסיכומטרי". אז מה מצאו? ובכן הממצאים שעלו היו מעניינים ביותר. מתוך 1000 נבחנים היו 30 שנכנסו לאתר המרכז הארצי כבר בשעה הראשונה לאחר המבחן. בתום יממה מסיום הבחינה נכנסו לאתר כבר 150 נבחנים (יש לזכור: ציון פסיכומטרי אמור להתפרסם כשלושה שבועות לאחר הבחינה!) בתום שבוע מהבחינה כבר נכנסו 300 נבחנים לאתר המרכז הארצי. עד שבועיים מיום הבחינה נכנסו 400 נבחנים.

בנוסף נבדקו במחקר מספר הכניסות לאתר המרכז הארצי של כל אחד מאלף הנבחנים. אלוף הכניסות נכנס 1000 פעמים מאז הבחינה, לרבות 50 פעמים אחרי שכבר התפרסמו הציונים, כנראה כדי לוודא שציונו לא השתנה (דבר שכמובן לא יכול לקרות). ממוצע מספר הכניסות היה 10 עם סטיית תקן של 5, כלומר: זה שנכנס 1000 פעמים נמצא כמעט 200 סטיות תקן מעל הממוצע, דבר השקול לסיכוי למצוא עגבניה בגודל של אבטיח ענק.

בנוסף, נבדקו קורלציות בין רמת האובססביות בבדיקת הציון לבין הציון עצמו. גם כאן עלו ממצאים מעניינים ביותר. נראה שבעלי הציונים הנמוכים ביותר (200 עד 400) הם גם האפטיים ביותר. חלקם לא טרחו לבדוק את הציון אפילו פעם אחת. ככל שעולים בציון כך נדמה שהאובססיביות עולה ביחס ישר פחות או יותר, אם כי התקופה שבה מתרחשות מרבית הכניסות לאתר משתנה בין התחומים השונים. בעוד שבקרב רוב הנבחנים מרבית הכניסות מתרחשות עוד לפני פרסום הציונים, בשני האחוזונים העליונים של הנבחנים (אלו שקיבלו 740 ומעלה) נרשמה תופעה הפוכה: מעט כניסות לפני פרסום הציון, ומספר רב מאוד של כניסות במהלך החודש שלאחר מכן. גם לאחר החודש הראשון המשיכו בעלי הציונים הגבוהים במיוחד להיכנס באופן ספורדי לאתר המרכז הארצי במשך כשנה לאחר מועד המבחן.

פרופ' רוזנקראץ התראיין בתגובה על ממצאי המחקר ואמר: "ככל הנראה מדובר בהפרעה טורדנית-כפייתית מסוג שלא היה מוכר לנו קודם לכן. הסובלים ממנה מפתחים חרדה שציון הפסיכומטרי הגבוה, שכדי להשיגו עמלו רבות, ישתנה או ייעלם באורח פלאי וכל השקעתם תרד לטמיון. הדרך היחידה להרגיע את החרדה הבלתי-רציונאלית הזו היא ע"י טקס החוזר על עצמו של בדיקת הציון באתר המרכז הארצי."

 

 

יוני הוא התקופה החביבה עלי בשנה. כן האביב נגמר, הקיץ מגיע, הבגדים מתקצרים, הים מתחמם, האבטיח אדום והזיעה ניגרת כמים. גועל נפש. לא, זו לא הסיבה שאני מחבב את יוני. הסיבה היא שביוני מגיע העירה פסטיבל שבוע הספר, ויחד עימו הפסטיבל הקטן יותר, הפרינג'י, והפחות מוכר ומיינסטרימי – פסטיבל שבוע ספרי פסיכומטרי.

מדובר בשבוע שלם, שנמשך על פני 21 יום בדיוק, שבו מיטב ההוצאות מתאספות ומוכרות ספרי פסיכומטרי. מדובר על ספרי פסיכומטרי רבי מכר, וכן של סופרים חדשים לחלוטין, מה שנקרא בוסר.
השבוע מתקיים בכל פעם במקום אחר, בפעם האחרונה הוא התקיים על השלב האחרון של המזרקה של אגם בכיכר דיזנגוף, שזה אחלה מיקום, אולי הטוב בעיר, אבל אם ביקרתם אתם ודאי זוכרים שהספרים היו מעט לחים בגלל הקירבה הרבה למים וליונים.

ספרי פסיכומטרי באנגלית פופולאריים במיוחד בשנים האחרונות כי נבחנים רבים שואפים לקבל פטור באנגלית פסיכומטרי(). עוד קטגוריה שהפכה פופולארית בשבוע ספרי פסיכומטרי היא פסיכומטרי 800(), דירוג 800 המורים הסקסיים במדינה, כולל לוח שנה בתנוחות לימודים לוהטות. מן הסתם רוב העניין מתמקד סביב דוכן פסיכומטרי 800 אם כי פסיכומטרי 800 עלול להיות מטעה, כי אם מקום ראשון מסקרן ומעניין ואף אפשר לשזוף בו את העיניים, הרי שאף אחד לא ממש רוצה להיתקל במקום 797, לא בסמטה חשוכה ולא בין דפי ספר או לוח שנה. יש סיבה שהוא מדורג שם ואתם פשוט לא רוצים להכיר את יוסי פאפאייה מסניף בארות שמשון.

חוץ מדוכן פסיכומטרי 800 יש את דוכן רבי המכר שם מופיעים שאר הספרים הנמכרים ביותר בשבוע המיוחד הזה ושם אפשר למצוא מגוון רחב (אגב, אם חשוב לכם נושא פטור באנגלית פסיכומטרי, יש גם את הספרים הללו באנגלית): "100 ימים של בדידות" שכתב תלמיד מיואש, "בחירתה של סימולציה" שגם עובד לסרט בשלב מאוחר יותר, "נערה עם קעקוע דרקון וציון לא משהו", "מי הזיז את ה-BrainWash שלי", "פיילוט בממלכת השוקולד", "קיצור תולדות מגבלת הזמן" וגם ספרות מקור כמו "מסע אל תום ה-780" מאת א.ב. יהושע או "בביתו, במדבר, אל תפריעו, לומד".

 

 

מורה פרטי לפסיכומטרי זה לא עסק זול, לעיתים אתה עלול לשלם עד 150 ₪ לשיעור, תראו, זה מצטבר. יש מיתון וזה, המצב הכלכלי על הפנים. כשדברים עולים כסף בעולמנו נהוג לחפש תחליפים, אם אפשר זולים יותר. בדרך כלל הדבר נלעג בעיני החברה, אבל בעיני אין בזה בושה. החברים תמיד נותנים שמות לא נעימים לדבר הזה. אם נגיד קנית נעליים חיקוי אז אומרים לך "מה זה, נעלי מייק?" או שאומרים לך שקנית את זה בעזה או משהו. להרבה אנשים זה מפריע אבל לי זה ממש לא, אני לא נלחץ מזה, העיקר לחסוך כמה שקלים. זה מה שעושים היום כדי לשרוד.

לכן, כשגיליתי שאפשר להזמין מורה פרטי לפסיכומטרי מסין, לא חשבתי פעמיים. מורה פרטי לפסיכומטרי מסין זה שתי ציפורים במכה אחת (וברוטב סצ'ואן): גם מורה פרטי לפסיכומטרי וגם מחשבון פסיכומטרי נייד. מה יכול להיות יותר טוב מזה? אז הזמנתי אחד. הוא הגיע בדואר אחרי שבועיים, ונראה קצת רעב. הלכנו לסינית של אהרוני וחלקנו מנה. בכל זאת מיתון. אחר כך חשבתי שנלך להתחיל לתרגל, אולי לעשות מבחן פסיכומטרי לדוגמא, שיבין מה מצבי. בדרך הביתה, בשדרות רוטשילד ראיתי כמה חברים, הם שאלו מה העניין ואמרתי שהזמנתי מורה פרטי לפסיכומטרי מסין. "זה ממש זול" צעקתי להם. "מה, אתה הולך לעשות פסיכונטרי? או פסילומטרי? או פסיכומתמי?" הם ממש נהנו. לא התרגשתי, "האיש הזה הוא מחשבון פסיכומטרי מהלך" צעקתי בחזרה אבל הם כבר התרחקו אבל בכל זאת הצלחתי לשמוע את המילים "מחשדון פסיכומטרי".

עם הזמן גיליתי שהיה משהו במה שהחברים שלי אמרו. כשרציתי לעשות חזרה על אנלוגיות הוא אמר שהוא לא מלמד אנלוגיות, אלא "אגלוגיות". כשרציתי לתרגל מבחן פסיכומטרי לדוגמא הוא אמר שהוא עושה "לא דוגמא, רק דוגמן". כשרציתי סימולציות הוא התעקש שנעשה "סירקולציות", זה לא שיפר לי את החשיבה הפסיכומטרית אבל המזגן עובד ממש טוב עכשיו.

ניגשתי למבחן. קיבלתי 743 בכאילו. שזה 560 אמיתי.

 

תמונה של מעטפהצור קשר